החלטה בתיק עע"ם 693/05

השופט י' עדיאל:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב (השופטת ש' דותן) אשר דחה את עתירתו של המערער, שהוא אזרח הפליפינים השוהה בישראל על פי אשרת עבודה, כנגד החלטת המשיב שלא להאריך את אשרת העבודה שלו ולהרחיקו מישראל.

           מסתבר שהמערער נעצר ביום 22.11.2004, בעקבות תלונה שהוגשה נגדו על ידי מתלוננת, שגם היא אזרחית הפיליפינים השוהה בישראל לצרכי עבודה, לפיה הוא ניסה לאנוס אותה וביצע בה מעשה מגונה. מחומר החקירה שבידי המשטרה שהוצג בפני בית המשפט קמא עולה, שגם לפי גרסת המערער הוא חיבק את המתלוננת ואף נגע בחזה ללא הסכמתה. לאחר מעשה, המערער התקשר למתלוננת לא פחות מ-26 פעמים, בא למקום עבודתה, ניסה להתנצל על מעשיו ואף איים כי יתאבד וירצח אותה.

           בית המשפט קמא קבע בפסק דינו שראיות מנהליות אלה הצדיקו את החלטת המשיב שלא לחדש את אשרת העבודה של המערער ולהרחיקו מן הארץ. זאת גם לאור החשש העולה מהתנהגות המערער לסיכון שלומה של המתלוננת.

            בפנינו טענו באי כוח המערער שהיה על המדינה, אם היא סבורה שיש בידה ראיות להרשעתו של המערער, להעמידו לדין פלילי, והיא לא הייתה זכאית להרחיקו מישראל, ללא הרשעה פלילית, כשרובץ עליו כתם של חשד לביצוע עבירות פליליות, ממנו הוא אינו יכול לנקות עצמו. המערער מוסיף כי בעת שהתקבלה החלטת המשיב על ההרחקה, לא עמדו בפניו הראיות המנהליות בהן מדובר, שכן אלו הוגשו לראשונה לפני בית המשפט קמא במסגרת תשובת המדינה לעתירה.

           דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, בהתקיים ראיות מנהליות לביצוע עבירות פליליות על ידי המערער, החלטת המשיב, שלא לחדש את האשרה של המערער ולהורות על הרחקתו מישראל, נופלת במתחם הסבירות, מה גם ששיקול הדעת המוקנה למשיב בעניינים כגון דא, הנו רחב ביותר. המשיב היה רשאי לבסס החלטתו על קיומן של ראיות מנהליות, והוא לא היה חייב, לשם כך, להיזקק דווקא לפסק דין מרשיע בפלילים.

           התוצאה היא שהערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בשבט התשס"ה (7.2.2005).

ש ו פ ט                                                  ש ו פ ט                                   ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: